fbpx
בית » מאמרים ומחקרים » ללא שקיפות, מאחורי גבם של חברי הקבינט: כך אימץ נתניהו את דפוסי הפעולה של מנהיגי המזרח התיכון

ללא שקיפות, מאחורי גבם של חברי הקבינט: כך אימץ נתניהו את דפוסי הפעולה של מנהיגי המזרח התיכון

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
השבוע נחשף כי ראש הממשלה וראש המוסד נפגשו בחשאי עם יורש העצר הסעודי הנסיך מחמד בן סלמאן בעיר ניאום שבסעודיה. אירוע זה מתווסף לאירועים דומים בשנים האחרונות בהם ראש ממשלת ישראל פועל כדוגמת מנהיגי המזרח התיכון השכנים וניתן כבר להבחין בדפוס הפעולה הברור – ראש ממשלת ישראל מפתח מנגנון ביטחוני מודיעיני דיפלומטי חלופי לממשלת ישראל ובכך מעתיק באופן ברור את מנגנון שרי המודיעין וראשי “אל מח’אבראת” במדינות ערב השכנות

ראשי שירותי הביטחון והמודיעין הישראלים פעלו מאז הקמתה של מדינת ישראל בשליחות ממשלת ישראל בכל מקום ולכל עניין שקידם את האינטרס הישראלי ברחבי הגלובוס. מעידן איסר הראל המשך בצבי זמיר ואפרים הלוי ועד ימי מאיר דגן. כולם כולל מקביליהם בשירות הביטחון הכללי ואגף המודיעין בצה”ל חצו את הקווים, נפגשו בחשאי, קידמו אינטרסים ישראלים והביאו בעצמם לשגשוגה הביטחוני והדיפלומטי של מדינת ישראל. אך אף אחד מהם לא החליף לעולם את ממשלת ישראל ושריה והם היו כלי בשירות ממשלת ישראל והמדינה ולמענה.

ראש ממשלת ישראל על פי חוק יסוד הממשלה הינו ראש הרשות המבצעת והוא ראשון בין שווים בעת ההצבעה על החלטות הממשלה. אך החוק איננו מתיר לראש הממשלה להיות מעל ממשלת ישראל ובוודאי לא מעל וועדת שרים (הקבינט המדיני – בטחוני) ולקבל החלטות אישיות בכל הקשור לניהול ענייניה הביטחוניים והאסטרטגיים של מדינת ישראל מבלי להביא זאת לידיעת הקבינט או הממשלה במהלך גיבוש התהליכים.

בעניין זה ראוי לשוב לאחור בשנים ולבחון את פעילותו של ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן גוריון. על אף היותו “האב המייסד” ועל אף מעמדו האיתן בציבוריות הישראלית ולמול כנסת וממשלת ישראל בשנותיה הראשונות של המדינה. דוד בן גוריון דאג תמיד לקבל את ההחלטות הגורליות לעם ישראל במסגרת החלטות ממשלת ישראל. כך היה בהכרזת המדינה, כך היה ביציאה למבצע “קדש” וכך היה גם בהחזרת חצי האי סיני למצריים לאחר המלחמה. דוד בן גוריון יכל במעמדו ובעוצמתו לקבל כל החלטה ולהוביל כל פעולה אך הקפיד לשמור על ממלכתיות ואפשר לשריו ולראשי מערכות הביטחון להתבטא, להשפיע ולהציע הצעות אחרות משלו. שר החוץ וראש הממשלה השני משה שרת היה האופוזיציה הדעתנית ביותר לדוד בן גוריון בשנותיה הראשונות של המדינה ומהמחקר הארכיוני עולה כי כאשר משה שרת עמד על דעתו בישיבות ממשלה גורליות, דעתו התקבלה ובניגוד גמור לדעת דוד בן גוריון.

  1. מעמד משרד החוץ – משנת 2015 אין למדינת ישראל שר חוץ דומיננטי ומשפיע וגם מינויו של רא”ל גבי אשכנזי לפני מספר חודשים לא שינה עובדה זו. ראש הממשלה מבצע בפועל את תפקיד שר החוץ ולצידו פועלים הן ראש המוסד יוסי כהן והן שגריר ישראל בארה”ב רון דרמר כבעלי הדעה האמתיים בשירות החוץ הישראלי. כלל ההחלטות החשובות בענייני החוץ מתקבלות כבר שנים במשרד ראש הממשלה ולא במטה משרד החוץ הישראלי וכלל השליחויות והפעולות לקידום מעמדה הדיפלומטי של מדינת ישראל מתבצעים על ידי ראש הממשלה בעצמו ושני שליחיו. גם בשנים בהן כיהנו בעלי תפקידים במשרד כדוגמת שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן או סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי הם בוודאי שלא השפיעו על הנעשה במשרד ועל קבלת ההחלטות החשובות.
  2. מעמד המטה לביטחון לאומי – חוק המל”ל קובע כי המטה לביטחון לאומי ישמש כמטה ראש הממשלה ולממשלה בענייני החוץ והביטחון של מדינת ישראל – קרי, גוף זה שהוקם לפני כעשרים שנים מיועד לשמש כמטה המרכז את כלל עבודת הגופים השונים בביטחון ובדיפלומטיה ולאפשר לראש הממשלה ולממשלה לקבל החלטות על סמך ראיה כוללת של התמונה. בפועל הפך גוף מטה זה ובעיקר ראש המטה ליד ימינו של ראש הממשלה ולמביא והמוציא בפניו בענייני ביטחון ודיפלומטיה. כך החל בתהליך קבלת ההחלטה על רכש הצוללות שרוכז ותואם על ידי המשנה לראש המל”ל אבריאל בר יוסף שממנו מודרו כלל  ראשי מערכת הביטחון הישראלית ובראשם שר הביטחון והרמטכ”ל. כך ממשיך בניהול המערכה כנגד נגיף הקורונה וביתר שאת בעת השכנת שלום עם מדינה ערבית כאשר בראש הצוות לשיחות עם איחוד האמירויות עמד ראש המל”ל מאיר בן שבת ולא שר החוץ או מנכ”ל משרד החוץ הישראלי.
  3. מעמד משרד הביטחון – מאז סיום תפקידו של רא”ל משה בוגי יעלון במאי 2016, כיהנו במשרד זה 3 שרי ביטחון. שלושתם מבלי יוצא מן הכלל לא השפיעו על קבלת ההחלטות האסטרטגיות הישראליות בענייני מדיניות חוץ וביטחון. החל מאביגדור ליברמן שמעל ראשו התקבלו ההחלטות החוזרות ונשנות על הפסקת אש לאחר כל סבב עם ארגון החמאס, המשך בנפתלי בנט שעל פי החוק מוקנה לו הסמכות לנהל את המערכה כנגד נגיף הקורונה בעת הכרזה על מצב חירום ודבר זה מעולם לא התרחש. וכלה ברא”ל בני גנץ שלא היה מודע לאישור מכירת המטוסים לאיחוד האמירויות בגין החתימה על הסכמי השלום ולאחרונה גם התברר שבמדינת ישראל לא היה ראש ממשלה בפועל מספר שעות והוא כמחליפו של ראש הממשלה לא הכיר בעובדה זו.

במדינות ערב השכנות קיים נושא תפקיד אחד שהוא המביא והמוציא בשער המנהיג שכידוע איננו נבחר ציבור בבחירות דמוקרטיות חופשיות. תפקיד זה שלעיתים מוגדר כשר המודיעין או מנהל שירותי המודיעין הכללי במדינה כדוגמת השר המיתולוגי של מצרים הגנרל עומר סולימאן. נושאי משרה זו במדינות ערב נעים תמיד בין הביטחון, המודיעין שירות החוץ והייעוץ האישי למנהיג ולמעשה מהווים תחליף לממשלת שרים מקצועית באדם אחד. כאשר מנהיגי ערב במדינות השכנות ביקשו להוביל מהלכים מול מדינת ישראל הם תמיד הפעילו את בעלי התפקידים הללו ובכך יכלו לתחם את גבולות השיח לחשאיות ובעיקר לחד ממדיות. כאשר המנהיג אינו נבחר ציבור ואינו נדרש לתת את הדעת לדעות נוספות או לחילופין להסביר את מעשיו בפני שאר מוסדות המדינה נוח לו לפעול באמצעות איש צללים עושה דברו. אולם במדינה דמוקרטית שבה פועלת רשות מבצעת נבחרת, הדגם של התנהלות מדינות ערב אינו ראוי ועומד בניגוד גמור לעיקרון הפרדת הרשויות במדינת  ישראל. מכיוון שלכל הפעולות הללו לא חברי הממשלה ולא חברי הכנסת שנדרשים לבקר את פעולות הממשלה. הם אינם מודעים כלל למהלכים בהתהוותם ולמעשה בשנים האחרונות מקבלים מוצר מוגמר שאותו הינם נדרשים לאשר ללא פיקוח על התהליך.

תופעה זו, מצטרפת לה לתופעות חדשות נוספות שעיקרן, כרסום הולך ומעמיק במעמד מוסדות המדינה או האישים שנדרשים לעמוד מנגד והיא עוסקת בליבת היסוד של ענייני החוץ והביטחון הישראלים. לאט לאט וכבר לא בשקט, מתהווה לנו גוף בטחוני מדיני חלופי שמביא ומוציא רק את החלטות ראש ממשלת ישראל ממש כפי שמתרחש במדינות ערב השכנות.

יהונתן (ג'ון) רז - מזרחן, מומחה לסכסוך הישראלי ערבי

כתבות נוספות
קודם
הבא
אולי יעניין אותך גם..