fbpx
בית » דעות » שעת הנעילה שלי, שלנו

שעת הנעילה שלי, שלנו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
“אֵל נורָא עֲלִילָה – הַמְצִיא לָנוּ מְחִילָה. בִּשְׁעַת הַנְּעִילה”

ביום הכיפורים ההוא, ננעלו שערי שמיים על מדינת ישראל, כל מה שהיה לפניו, לא דומה היה במאומה ליום שאחרי. הייתי אז רק ילד בן שמונה, כיתה ג’, שיכון ד’ בטבריה. בשעה שתיים בצהריים פילחה את הדממה אזעקה שצפירתה הרמה חרוטה בזיכרוני יותר מכל תרועת שופר שנשמעה מאז במסע חיי.

היום, ממרום שנותיי, אני מבין שהמלחמה הזו הייתה האירוע שהכי עיצב את מי שאני, את מה שגדלתי להיות. אין דבר חזק יותר מזיכרונות ילדות של ילד קטן, הצופה בתדהמה בריצתם המטורפת של המוני אנשים מבתי הכנסת כשטליתות לגופם. אין פער גדול יותר בין המעבר החד של דממת הבוקר להמולת הצהריים.

המוני רכבי צבא שועטים בכבישים, בומים-על קוליים מעל שמי העיר, קריאה חוזרת ונשנית של סיסמאות ברדיו המזעיקות חיילים מביתם לחזית, הירידה המבוהלת למקלטים, כיבוי האורות בלילה במצוותו של איש ההג”א, הפסקת הלימודים, ריבועי נייר סלוטייפ דבוקים על חלונות הכיתה. שקט, רעש ושוב שקט.

זיכרונות היום שאחרי – מדינה חבולה ופצועה המביאה את אלפי חלליה לקבורה, נעדרים, פצועים, הלומי קרב. המורה חדווה שבאה ללמד דומעת, יודעת שבנה נעדר (חודשים אחרי, התגלתה גופתו אי שם בשדות הקטל בסיני). חגיגות חזרתם של השבויים בשכונה, וועדת אגרנט, גולדה, דיין, דדו, גבורתם של החיילים הפשוטים, המפקדים הזוטרים.

שנים אחרי, בהשראתם של אותם זכרונות ילדות, נשאבתי לשירות ארוך וממושך, כמו פרק המשך לאותה פרק עצוב אי שם בילדות, החרוט עמוק בחדרי הזיכרון.

מלחמת יום הכיפורים היא ללא ספק “פרשת דרכים” בהיסטוריה של מדינת ישראל ומכאן חשיבותה הגדולה של סדרת הטלוויזיה “שעת נעילה”. לא זכורות סדרות רבות, המחוללות דיון כה עמוק בציבוריות הישראלית. “שעת נעילה” פותחת פצעים ישנים, משרטטת ביד אומן את הפרופיל של החברה הישראלית בימים ההם, מרימה מסך מעל תופעות שצללו למחשכים מחמת הבושה, כמו הלומי הקרב, כמו האשמות בזויות שהוטלו על חיילים צעירים שכביכול “הפקירו” סודות מדינה, כי בחרו לא למות אלא להיכנע או לסגת (ממוצב החרמון למשל). לוחמים וחיילים גיבורים אלו הנושאים כבר עשרות שנים בקרבם את הפצעים ההם זוכים סוף סוף להכרה, להבנה קצת יותר עמוקה על מה שקרה להם שם, בימים ההם.

מלחמת יום הכיפורים היא גם סיפורה של הנהגה זחוחה, יהירה ושחצנית הנחה על זרי הניצחון של מלחמת ששת הימים ומרשה לעצמה לזלזל באויב, לבטל בבוז קריאות מצוקה וזעם העולים מהרחוב.

“לא נחמדים” קראה גולדה לפנתרי המחאה ההיא, “מעולם לא היה מצבנו טוב יותר” הייתה סיסמת הבחירות של המערך שהתנוססה בכותרות העיתונים שבוע לפני שרעדה הארץ ופרצה המלחמה, אותה המלחמה שבגינה נדחו הבחירות לאחריה ונערכו בדצמבר של אותה שנה.

אני ממליץ לכולם שלא להסתפק רק בפרקי הסדרה, אלא לא לפספס גם את התוכנית “אחרי נעילה” בהנחייתו של קובי מידן, המשלבת בסופו של כל פרק, סיפורי אמת מרגשים, של אותם אלו שחוו את מוראות המלחמה הארורה. כולנו חייבים להם את מחיר חיינו החופשיים, פה, בארץ הזו.

הסדרה הזו, השוזרת סיפורים אישיים לתוך האתוס הלאומי ומשלבת את בעיות החברה הישראלית באותם ימים, מצליחה באותנטיות שלה, להנגיש לדור הצעיר את הפרק החשוב והמעצב הזה בחייה של האומה. הסיפור העלילתי, המשחק המשכנע, הדרמה המשלבת גבורה ואימה, יחד עם סיפורם של  מזרחים ואשכנזים, פציפיסטים ולהוטי קרב, מצליחים לרתק את צעירי ישראל למרקעים ולהעביר להם את סיפורה של התקופה ההיא. אני מציע גם שלא להתרגש מביקורת כזו או אחרת על מהימנותם של הסיפורים, או על דיוקים כמו גם על הבלטת תופעות חברתיות כחלק מהסיפור. באופן טבעי סדרה המתארת סיפור עלילתי צריכה להתאים את עצמה גם לסטנדרט סיפורי מעניין גם אם ישנם אי דיוקים קטנים.

כשנזכרים בתקופה ראוי להזכיר, שלמרות השבר הגדול והנורא בבחירות שהתקיימו בדצמבר 1973, זכתה גולדה ברוב מוצק (51 מנדטים), היא הקימה ממשלה ולנוכח תנועת המחאה שהתעצמה לאחר הבחירות ואספה רבבות של אזרחים, הודיעה הגברת, כחצי שנה אחריהם, על התפטרותה והסתלקה מהחיים הפוליטיים.

“שעת נעילה” היא לא רק הסיפור העלילתי של אותה תקופה. היא מעוררות מחשבות גם על אירועי ימינו, כי במידה רבה ההיסטוריה חוזרת. גם היום יש לנו הנהגה זחוחה הטופחת לעצמה על השכם מדי יום, הנהגה מושחתת ומסואבת, אך לדאבון לב בניגוד לאז, היום כבר אין בושה, מה שמעצים את החשש מהעתיד.

כמו אז גם היום, אנו בעיצומו של משבר בריאותי ולאומי לא מנוהל, יום יום מתקיימת מערכת קבלת החלטות תמוהה, הנשענת על שיקולים פוליטיים והכי חמור, מעורבות לכאורה של ידיים לא נקיות בסחר הביטחוני הגדול ביותר של ישראל (פרשת הצוללות), וסיכומים שנעשים במחשכים מאחורי גבה וללא ידיעתה של מערכת הביטחון כמו למשל מתן אישורים לגרמניה ולארה”ב למסור למדינות האזור, נשק שובר שוויון ורב עוצמה, מטעמים של רווח אישי (גם רווח כספי מושחת וגם רווח פוליטי).

כמו שהמחדל הוליד את המחאה אז, כך גם נולדה מחאת ימינו. נדמה כי רק משבר חריף וגדול המתרחש אצלנו, מצליח להאיר בזרקור רב עוצמה את החושך בו חיינו לפניו.

לא כולם, בוודאי הדור הצעיר, ידעו והבינו טרם הקרנת הסדרה שביום הכיפורים ההוא ננעלו שערי שמיים על מדינת ישראל. לפיכך מגיעה הצדעה גדולה ליוצריה ולתאגיד השידור “כאן”. שאפו גדול לכל מי שהיה לו חלק, בהבאתו של סתיו 1973 אלינו לסלון. “יישר כוח”!

דעות נוספות
קודם
הבא
אולי יעניין אותך גם..