fbpx
בית » מגזין » הקונגרס הציוני הל”ח: ציונות, בלי ציניות

הקונגרס הציוני הל”ח: ציונות, בלי ציניות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
רוב הסיכויים שצמד המילים “הקונגרס הציוני” מעלה בראשכם את התמונה האיקונית של הרצל המזוקן, נשען על מעקה מרפסת מלון שלושת המלכים בבזל, כאשר התארח שם לרגל הקונגרס הציוני החמישי

יותר מ-120 שנה חלפו מאז הקונגרס הציוני העולמי הראשון שאותו יזם והוביל הרצל ושבו התקבלה “תכנית בזל”, שהגדירה את הציונות כשאיפה להקמת מולדת לעם היהודי בארץ ישראל. מאז, עברנו מלחמות עולם ושואה וגם הקמנו מדינה והשפעתו של הקונגרס פחתה, אך הוא עדיין נותר גוף משמעותי שלהחלטות שמתקבלות בו ישנה השפעה רעיונית ותקציבית לא מבוטלת. כיום הקונגרס הציוני מתכנס אחת ל-5 שנים, בירושלים.

הקונגרס הציוני הל”ח שהתקיים בשבוע שעבר היה שונה מכל קודמיו בכך שבגלל מגיפת הקורונה, לראשונה התקיים הקונגרס לא בבזל, בלונדון או בירושלים, אלא במרחב הוירטואלי. במקום שהצירים ייפגשו בלובי, ישבו באולם הרצאות גדול, יעשו מינגלינג בתור לקפה ויעמיקו את ההיכרות סביב שולחן ארוחת הצהריים, ישבנו כל אחת ואחד בבית, עם קפה של בית, נכנסנו ללובי הוירטואלי, לאולם הוירטואלי ולישיבות הוועדות בזום.

צילום מסך מתוך ישיבת זום של הקונגרס הציוני

למרות הקשיים בקיום אירוע שכזה בלי נוכחות פיזית של המשתתפים, ההתרגשות שהחלה ביום שבו נודע לי שנבחרתי כאחת מ-26 צירות וצירים מטעם מפלגת יש עתיד, רק הלכה וגברה לקראת האירוע. בישיבת ההכנה בזום בערב שלפני הפתיחה הבנו את חשיבות ומשמעות ההחלטות שעומדות להתקבל ב-3 ימי הקונגרס ומאותו רגע, קבוצת הווטסאפ של הצירים לא שקטה לרגע. באישון לילה המתנו לקריאה להצביע, בשעות שלפני הזריחה התעוררנו כדי לא לפספס הצבעה חשובה וביום השני של הקונגרס השתתפנו בדיוני הוועדות שבהן שובצנו וגילינו שגם החלטות לכאורה פשוטות יכולות להיות מורכבות מאוד בגלל משחקי כוח פוליטיים והבדלים אידאולוגיים בין הגופים השונים המיוצגים בקונגרס.

בסופו של הקונגרס, יצאתי בתחושה שיש לי לפחות עוד הרבה מה ללמוד על תפקידם של הגופים השונים המייצגים את הציונות העולמית. יש לנו חמש שנים עד הקונגרס הבא, כאשר נוחלף בצירים אחרים וקצת יותר משנה עד למפגש פיזי שיתקיים בירושלים שבו נוכל קצת להשלים את פערי הקונגרס הוירטואלי ועד אז יש הרבה מה ללמוד והרבה מה לעשות.

בשבילי, הקונגרס הציוני הל”ח היה גם הזדמנות לסגירת מעגל אישית. לפני שנים רבות, כשהיתה בת 16 בלבד, ייצגה אמי את קהילתה הקטנה בצפון איטליה בכנס של הקונגרס הציוני האיטלקי והשנה, אני זכיתי להיות צירה בקונגרס הציוני העולמי. את הציונות שלי ינקתי ישירות מאמי, שנולדה עם המדינה, גדלה באיטליה, חלמה מגיל צעיר על עליה ולפני 50 שנה הגשימה את חלומה והשתקעה בירושלים, שם היא חיה עד היום.

עבורי, כמי שנולדה וגדלה בירושלים, הציונות פשוט היתה שם, חלק מעולם ערכים שלם איתו גדלתי. אבל בגיל 23 נסעתי מפה לשנה שאיכשהו התארכה והפכה ל-12 שנים של חיים בניכר. בשנים הללו חשבתי שאנגליה היא הבית וישראל היתה אהבת הנעורים שאף פעם לא שוכחים. פעם בשנה באנו לבקר בישראל, ביקורים שהתחילו בהרגשת בלבול בכל פעם שגל הישראליות הראשון הכה בנו מיד עם הנחיתה בנתב”ג ונגמרו תמיד קצת יותר מדי מהר ובתחושה שמשהו נשכח מאחור, משהו שאני לא יודעת מה הוא, אבל הוא חסר לי מאוד.

ואז, לפני 14 שנה, החלטנו בן זוגי ואני לעזוב את לונדון ולבוא לישראל וקצת אחרי שהגענו,  התחילו אצלי טפטופים קטנים של הבנה שפה אני בבית במובן שאף פעם לא הייתי בו בלונדון. זה קרה בבוקר אחד כששמתי לב שביום חורפי יש פה יותר אור מאשר ביום קיץ אנגלי, זה קרה ביום כיפור הראשון שלנו פה, כאשר אפף אותנו שקט מסוג שלא קיים בשום מקום אחר, זה קרה בפעם הראשונה שנשמעה צפירה וכולם סביבי נעצרו וזה קרה בטקס בגן של הבן שלי שבו ניגנו את התקווה ואני התחלתי לדמוע, כמו שאני עושה עד היום וכנראה אמשיך לעשות כל חיי. כל הרגעים האלה גרמו לי להבין שההבדל בין החיים באנגליה לחיים בישראל הם קצת כמו ההבדל בין חיים כדיירת בדירה נוחה ונעימה ששייכת למישהו אחר, לבית חיים בבית קצת מרופט וסדוק וזקוק לשיפוץ, אבל שהוא שלי.

תמונה משפחתית, לונדון 2003. יערה די סגני

והיום, הבית המרופט הזה שלנו, סדוק יותר מתמיד ויש תחושה שכל היסודות עליהם בנויה הציונות הזאת שלנו: גורל משותף, היסטוריה, זהות משותפת, ערבות הדדית ודמוקרטיה, כל אלה מעורערים יותר מתמיד והבית שלנו נמצא בסכנה אמיתית. הסכנה הזאת היא זו שהעירה אצלי את הציונות האקטיבית, הציונות שהפכה אותי לפעילה פוליטית, הציונות שמוציאה אותי מהבית שבוע אחרי שבוע, פעם אחר פעם, עם דגל, חולצה ושלט, להיאבק על זהותה ועל גורלה של המדינה הזאת. הציונות שדווקא בעידן הציני שבו אנחנו חיים, עלינו להיאחז בה בכל הכח, עם כל הלב ובלי טיפה אחת של ציניות.

דעות נוספות
קודם
הבא
אולי יעניין אותך גם..