fbpx
בית » על סדר היום » פרישת גדעון סער: עכשיו גם הליכודניקים אומרים לנתניהו “לך!”

פרישת גדעון סער: עכשיו גם הליכודניקים אומרים לנתניהו “לך!”

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
מה לא אמרו על מפגיני בלפור. שהם לא מקבלים הכרעה דמוקרטית, שהם אנרכיסטים, חייזרים, שמאלנים, הכל בגלל קריאת התיגר הברורה על מנהיגותו של נתניהו שמסתכמת במילה אחת: לך!. אמש, אחרי מסיבת העיתונאים של גדעון סער, קריאת ה”לך!” המפורסמת, מגיעה לראשונה ובאופן ברור מהמקום הכי כואב לנתניהו: מביתו הפוליטי, מהימין, מאחד מבכירי התנועה. פרישתו של סער מהליכוד מבטאת את ההבנה כי לא ניתן עוד לשקם את תנועת הליכוד מבפנים

האם יאשימו כעת את סער בשמאלנות? בחתרנות? סער צריך להתכונן לרע מכל. התחקירנים של נתניהו כבר יושבים כדי לעבות את תיקי הארכיון המפלילים ממנו יישלפו בקרוב, וביתר שאת לאחר ההכרזה הרשמית על בחירות, כל החומרים הנדרשים להטלת בוץ, רפש ודופי במועמדותו. יועצי נתניהו יבנו את הנראטיב החדש, ולא יהססו להשתמש בכל כלי הנשק, כולל פייק ניוז, כדי להכפישו.

סער עשה, מבחינתו, מעשה אמיץ שראוי להערכה, בעיקר נוכח עדר ה”יסמנים” אומרי ההן שנותרו כעת בליכוד. עם זאת, חשוב לזכור – סער הוא אידיאולוג שמרני, ימני, ידיד קרוב למנהיגי המתנחלים והחרדים. מה שמסתמן כסלוגן של מפלגתו: “תקווה חדשה”, אינו אלא מיסוך עשן להמשך דרכו הכושלת של נתניהו. לא חשיבה על טובת כלל הישראלים, אלא העדפת מגזרים ספציפיים המשרתים את צרכיו הפוליטיים. בדיוק כמו אצל נתניהו. מדובר בהצרחה פרסונלית, לא בשינוי פרדיגמה וסדרי עדיפויות. זו הסיבה שסער איננו אלטרנטיבה במובן העמוק. 

האוזר והנדל, הצפויים להודיע היום על הצטרפותם לרשימתו של סער, רק מוכיחים זאת. הצמד שנבחר ברשימת כחול לבן, שחרתה על דגלה סירוב מוחלט לשבת בממשלתו של נתניהו, העבירו ללא בושה את המנדטים הישר לחיקה החם של הקואליציה בראשותו של הנאשם בפלילים. הפרטנרים החדשים של סער הם ההוכחה האולטימטיבית שאין לבטוח בהם. אין לבטוח במי שהפר באופן כה בוטה את מילתו לטובת כיסא. מה שבטוח, “דרך ארץ” זה לא.

סער אמר אתמול כי מטרתו “להחליף את נתניהו”, אך המצביעים כבר למודי ניסיון. אם גנץ, הנמסיס של נתניהו, שהריץ קמפיין שלם תחת הכותרת “כחול לבן או ארדואן”, שנשבע בכל סרטון ונאום לא לעשות זאת, בחר ברגע האמת להפנות גבו לבוחריו, אף אחד לא מבטיח שגם סער לא ילך באותה הדרך. הפוליטיקה הישראלית הראתה לנו שגם תסריטים מופרכים לכאורה – אפשריים ועוד איך. אף אחד לא מבטיח שרגע אחרי הבחירות הבאות סער לא ימצא את ההסבר “הנכון לשעתו” מדוע חבירה לנתניהו היא צו השעה. יהיה זה המשבר הכלכלי, הבריאותי, מתיחות ביטחונית, או אמתלה אחרת.

נפתלי בנט הוא כנראה האיש שישלם את המחיר הכבד ביותר על המהלך של סער. הוא הריח את אוויר הפסגות של הסקרים יותר מדי פעמים, רגע לפני ההתרסקות. פעם אפילו נותר מתחת לאחוז החסימה. הדרך העצמאית של סער וקהל הבוחרים החופף במידה רבה, עלולים לבשר מבחינתו שידור חוזר. השבוע התבקש בנט על ידי תומכת שלו להבטיח “שלא ישב עם ביבי”, ובנט מצידו השיב בשאלה “למה?”. אם במצב הנוכחי של המדינה, כלכלית ובריאותית ואחרי שנתניהו הותיר את מפלגתו באופוזיציה מטעמים פרסונליים עוד צריך להסביר לבנט “למה?”, מנהיג גוש הימין כבר לא יצא ממנו. סער, לעומתו, לפחות דיבר ברור כשאמר שהליכוד בהנהגת נתניהו “הפכה לכלי שרת עבור האינטרסים האישיים של העומד בראשה” וכי “ישראל זקוקה לאחדות ויציבות שנתניהו לא יוכל לתת אותן”. דברים נכוחים, גם אם לקח לסער הרבה זמן לומר אותם באופן גלוי.

בשורה התחתונה, גם אחרי המפץ בימין שיצר כמה “טוענים לכתר” – נתניהו, סער ובנט – הם עוד מאותו דבר, בשינויים מינוריים. אנשי ימין אידיאולוגי השואפים להוביל את הגוש. לא אלטרנטיבה מהותית זה לזה. למצביעים השואפים לשינוי, לאלטרנטיבה ערכית ונקייה משחיתות, יש רק מפלגה גדולה אחת עם סדר יום כלל ישראלי, שהבטיחה לא לשבת עם נתניהו ועמדה במילתה. זוהי “יש עתיד”. אם מפלגות המרכז יתלכדו סביב מנהיגותו של יאיר לפיד, זו תהיה האלטרנטיבה האמיתית היחידה לשלטונו של נתניהו. מהיום גם הליכודניקים הותיקים מבינים ואומרים זאת באופן גלוי: הליכוד “כבר לא”, הם רק צריכים להבין שסער ובנט אינם אלטרנטיבה. 

כתבות נוספות
קודם
הבא
אולי יעניין אותך גם..