fbpx
בית » על סדר היום » מערכת הבחירות הרביעית בתוך שנתיים טורפת את הקלפים. סיכוייו של לפיד להחליף את נתניהו גדלו

מערכת הבחירות הרביעית בתוך שנתיים טורפת את הקלפים. סיכוייו של לפיד להחליף את נתניהו גדלו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
מגדל הקלפים הפוליטי הקיים קורס ותחתיו קמות אלטרנטיבות העשויות להפוך את יאיר לפיד לראש הממשלה הבא של ישראל. מערכת הבחירות הקרובה טורפת את הקלפים ועשויה לחולל שינוי פוליטי חסר תקדים. למה בעצם?

ההיסטוריה של ישראל ידעה בעבר אירועים נקודתיים שערערו את יציבותה הפוליטית. אך אפילו אירועים דרמטיים כמו משבר האינפלציה בשנות השמונים או רצח רוה”מ יצחק רבין לא הובילו לארבע מערכות בחירות רצופות וחסרות הכרעה בתוך שנתיים. מעבר לבזבוז הכספים האדיר זהו הגורם המרכזי לקיפאון ניהולי שאינו מאפשר קבלת החלטות ארוכת טווח או טיפול יעיל במשבר הבריאותי והכלכלי. אבל, וגם את זה צריך לומר, זו גם הזדמנות. 

מזה שנתיים מתנהלת המדינה ממערכת בחירות אחת לשניה, כשהמשותף לכל מערכות הבחירות האחרונות הוא שנתניהו “לא מצליח”. הוא לא מצליח לנצח, הוא לא קוסם ובעיקר – אין לו גוש. נתניהו רק שורד מאירוע לאירוע בניסיון לחמוק מתיקי החקירה והמשפט ומדינת ישראל כולה משלמת את המחיר. הציבור מבין את זה ומאותת בסקרים שנמאס לו, שהממשלה כשלה בניהול משבר הקורונה ושהוא איבד את האמון ביכולתה להוביל. רוב הציבור, גם מי שמזדהה אידיאולוגית עם הימין, מבין שאינטרסים אישיים הם שמובילים את קבלת ההחלטות ולא טובת המדינה. הציבור מרגיש את כישלון הממשלה בכיסו, בפרנסה שלו, וביתר שאת עם כניסת הסגר השלישי. 

מה עוד השתנה? הליכוד. הליכוד מתפרק, מתפורר, ומי שעוזב אותו – אנשים כמו גדעון סער וזאב אלקין, הם בשר מבשרו של הליכוד. “נתניהו מסוכן למדינת ישראל”, אומר אלקין, שכיהן עד למסיבת העיתונאים בה הודיע על הפרישה כשר בממשלתו. “טובת המדינה מחייבת את החלפת נתניהו”, אומר סער, מי שנבחר רק ב-2019 למספר 4 בפריימריז של הליכוד. ובליכוד, כמו בליכוד, מגיבים כמו תמיד בהתנייה בלתי ניתנת לשליטה: “סער הוא שותף מלא של השמאל”.

מונע מאינטרסים אישיים, רוה״מ בנימין נתניהו. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

מה שקורה בשנים האחרונות למבנה של המערכת הפוליטית הישראלית מרתק והוא בדיוק ההיפך מכך. אין כבר ימין ושמאל קלאסיים, אין גושים במובן האידיאולוגי, הנושא הפלסטיני נדחק הצידה והכל הפך לאישי. אפילו בסקרי דעת הקהל של מהדורות החדשות החלו לייצר גושים מבוססי פרסונות ולא בחלוקה אידיאולוגית מסורתית בנושאי ביטחון, שלום או כלכלה. בממשלה האחרונה, כזכור, נפתלי בנט ואיילת שקד, הימין האידיאולוגי הקשה ו”השותפים הטבעיים” לכאורה של הליכוד הושארו באופוזיציה לעומת כחול – לבן ומפלגת העבודה שהוזמנו וישבו בממשלת נתניהו. לכן הסקרים שעדיין מחלקים את ה”עוגה” בין ימין ושמאל ומציבים את ליברמן ו”ישראל ביתנו” כחלק ממחנה השמאל נראים מגוחכים.

מפלגות הימין האידיאולוגי, מריצות כיום לא פחות משלושה מועמדים לראשות ממשלה – נתניהו, סער ובנט. זו גם ההזדמנות. בנט אולי לא רוצה ללכת עם נתניהו, אבל הוא גם אינו תוקף אותו. למה הוא עושה את זה? כי הוא מבין שביום שבו לא תהיה לו ברירה, וביום בו יקבל הצעה לחבור לממשלה בראשות נתניהו הוא יעשה זאת. על אף שהתסריט נראה כרגע כאילו הוא לקוח מסרט מדע בדיוני – גם סער עלול לחבור לנתניהו. למרות כל התחייבויותיו לא לעשות זאת, הוא יעשה את זה – אם לא תהיה לו ברירה, אם לא תהיה לו אלטרנטיבה. בפוליטיקה הכל אפשרי. כדאי להזכיר את ה”נמסיס” של נתניהו בבחירות האחרונות – בנימין “או כחול לבן או ארדואן” גנץ, שהבטיח מעל כל במה לא לשבת עם נתניהו והשאר היסטוריה. גנץ, ההבטחה הפוליטית הגדולה של השנים האחרונות, הפר את הבטחתו ובתמורה מגרד עכשיו את אחוז החסימה. לכן אפשר להעריך שגם סער, שתוקף מסיבותיו את נתניהו מימין, יחבור אליו – אם לא תהיה לו ברירה.

כאן מגיע התסריט האלטרנטיבי. בתסריט הזה, שהוא קרוב למימוש הרבה יותר ממה שחושבים – ליש עתיד יש יותר מנדטים מאשר לימינה ותקווה חדשה. אם יש עתיד תוביל את הגוש האלטרנטיבי שמעוניין בשינוי, וסער יהיה רציני בכוונתו, הוא יחבור אליה כדי לייצר שינוי. כשסער יצטרף, גם בנט יקפוץ על העגלה וישאיר מאחור – את האיש שזנח אותו באופוזיציה לטובת כחול לבן. כאשר הכתר של נתניהו יתחיל לרעוד, וסער יהיה דמות בכירה בממשלה כזו, גם החרדים יבקשו להצטרף. מגדל הקלפים כבר רועד, השאלה רק מי תהיה המפלגה הגדולה שתוביל את המהלך, והממשלה הבאה תהיה בדמותה. זו בהחלט עשויה להיות יש עתיד. 

ח״כ סער,ח״כ לפיד, ח״כ בנט צילום: יונתן סינדל, אוליבר פיטוסי. פלאש 90

שינוי ייחודי נוסף במגרש הפוליטי בבחירות 2021 – הוא היחס לאוכלוסיה הערבית ולרשימה המשותפת. את הטאבו המוחלט בנוגע לשותפות פרלמנטרית עם המשותפת סדק נתניהו בעצמו, בעצם השותפות עם ח”כ מנסור עבאס. לא רק שהטאבו השתנה, גם השיח. בשיח הפוליטי הנוכחי נעלמו הפסילות והחרמות נגד הציבור הערבי והחרדי שאפיינו מערכות בחירות קודמות. ההתייחסות של מרבית הפוליטיקאים הינה למגרש הפוליטי הרחב כמכלול, מגרש משחקים גדול שכולל בתוכו כמעט את כל יושבי הבית. הדבר מאפשר בריתות ושותפויות קואליציוניות שלא היו אפשריות בעבר, ורלוונטיות עוד יותר בעידן שבו החלוקה ימין – שמאל הולכת ונעלמת.

רון חולדאי, צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

לסיום, רון חולדאי. ראש עיריית תל אביב בן ה-76 צפוי להכריז הערב על הקמת מפלגתו החדשה. מי שבטוח בצעדיו וביכולתו להנהיג – מכריז על קפיצה לבריכה. אך לא חולדאי. חולדאי לא יעזוב את הלשכה באבן גבירול עד שיבטיח את מקומו בכנסת. כך לא מתנהג מנהיג. כך או אחרת מפלגתו תהיה מפלגת שמאל, שלא צפויה לסחוף את אנשי המרכז המתון, ואולי אף לחבל במאמץ להחלפת נתניהו. מי שרוצה בשינוי, צריך לחבור תחת המועמד המוביל שמבטיח לא לשבת תחת נתניהו. זהו יאיר לפיד. בבחירות 2021 נדמה שכולם מבטיחים זאת, אלא שרק לפיד מגיע למירוץ עם קבלות. בהתקרב מועד הבחירות וככל שמפלגתו של חולדאי לא תתרומם מעבר למנדטים הבודדים שהסקרים מעניקים לה, צפויים ציבורים רחבים הרבה יותר להתלכד סביב לפיד ומפלגתו יש עתיד. זו עשויה להיות נקודת התפנית. 

מאיר אליאל רבינוביץ' הוא העורך הראשי של אתר בעד!

כתבות נוספות
קודם
הבא
אולי יעניין אותך גם..