fbpx
בית » מגזין » 20 שנה לאינתיפאדה השניה ואין צפי להתקדמות בסכסוך הישראלי פלסטיני

20 שנה לאינתיפאדה השניה ואין צפי להתקדמות בסכסוך הישראלי פלסטיני

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
הזיכרון הקולקטיבי הישראלי מלווה בתחושה קשה לפיה אין למערכת הביטחון מענה של ממש לתופעות של התקוממות עממית ושתי האינתיפאדות העמידו את ישראל במבחני התמודדות קשים וסבוכים ביותר. יעקב פרי, לשעבר ראש השב”כ וח”כ במפלגת יש עתיד כותב לבעד! במלאת 20 שנה לאינתיפאדה השניה

מדינת ישראל ידעה, מאז הקמתה, תקופות קשות של מלחמות רוויות שכול ונפגעים בגוף ובנפש.

את חומרתה של כל אחת מהן ניתן לבחון על בסיס קריטריונים שונים ומגוונים.

איומים ברמת הבטחון השוטף, התייחסו בעקר לפעילות ארגוני הטרור השונים. הנחת היסוד היתה כי פעילות זו מהווה מטרד טרגי ומציק לישראל, אך אין בה מאפיינים המצדיקים את הגדרתה כ”איום אסטרטגי”.

האינתיפדה השנייה, הקרוייה בפי הפלסטינים “אינתיפדת אל – אקצא” הייתה התקוממות עממית אלימה, שפרצה בסוף חודש ספטמבר 2000. היא פרצה בתום שלוש שנים של שקט יחסי בין ישראל לפלסטינים, שהופר באירועי מנהרת הכותל ובאירועי יום הנכבה 2000.

בתחילתה, מהומות והפרות סדר שהפכו מהר מאד לפעולות טרור ולוחמת גרילה. החל שימוש נרחב בפיגועי התאבדות . 1056 ישראלים ו-50 נתינים זרים נרצחו וולמעלה מ-8000 נפצעו. לפלסטינים נגרמו למעלה מ-4200 הרוגים ומעל ל-32,000 פצועים.

יישום חלקי של הסכם אוסלו, כשלון שיחות קמפ-דויד, ליקוי תפקוד ושחיתות בממסד הפלסטיני, ניצול עלייתו של אריק שרון להר הבית, הן חלק מהסיבות לפרוץ האינתיפאדה.

המהומות גלשו גם לתוך ישראל וערביי ישראל קיימו הפגנות ענק להזדהות עם הפלסטינים. במהומות אוקטובר 2000 נהרגו 12 ערבים ישראלים והוקמה “ועדת אור” לחקירת הארועים. במסקנותיה מתחה הועדה בקורת קשה על שרים, קצינים במשטרה ועל מנהיגי ציבור ערביים.

בתחילת 2001, בעקבות הוראתו של יאסר ערפאת, שוחררו כל מחבלי החמאס והג’יהאד האסלאמי והחלו בבצוע פיגועים. בין הבולטים בהם – רצח התינוקת שלהבת פס, פיגועי הקניון בנתניה, הדולפינריום, סבארו בירושלים ועוד רבים.

ההתנקשות ורציחתו של השר רחבעם זאבי -17 אוקטובר 2001 גרמה להסלמה נוספת וצה”ל נכנס לכמה ערים פלסטיניות.

היו מספר רב של נסיונות להפסקות אש, אף אחת מהן לא צלחה.

צה”ל לא הצליח להתמודד היטב עם המשך אירועי האינתיפאדה, לא הצליח להגן על צירי התנועה ביהודה, שומרון ורצועת עזה, למנוע מעבר מחבלים לתוך ישראל ונמנע מלהיכנס לשטחי A מחשש לנפגעים רבים.

השיא היה הפיגוע במלון פארק בנתניה בו 30 בני אדם נהרגו, לאחריו הכריזה הממשלה על מבצע ” חומת מגן” שבמהלכו נכבשו מחדש כמעט כל הערים הפלסטיניות. נהרגו כ-500 פלסטינים ונתפסו מסמכים רבים שקשרו את עראפאת ואת הרשות הפלסטינים לפיגועי הטרור.

מרכזי הטרור, במיוחד בשכם ובג’נין ספגו מכה קשה, אך הפיגועים המשיכו הבולט שבהם היה במסעדת “מצה” בחיפה-15 נרצחים.

התחדשות הפיגועים הביאה את ישראל למבצע ” דרך נחושה”, מבצעים בהן הופעלה מסה צבאית גדולה והקמת מערך הגנה וסיכול בנקודות קבועות.

את המציאות הביטחונית הקשה היטיב לתאר נשיא העליון, אהרון ברק: “מאז סוף חודש ספטמבר 2000 מתנהלת באזורי יהודה שומרון וחבל עזה לחימה קשה. זהו סכסוך מזויין במסגרתו בוצעו 14,000 פיגועים נגד החיים, הגוף והרכוש של אזרחים חפים מפשע. השכול והיגון שוטפים אותנו”.

במרץ 2003 מינה עראפאת את אבו-מאזן לראש ממשלת הרשות הפלסטינית. שרשרת הפיגועים נמשכה וישראל חידשה את מערך הסיכולים הממוקדים. עם השלמת חלקים גדולים של גדר ההפרדה ירד מספר הפיגועים, ומרכז הטרור עבר לשכם ולמחנות הפליטים סביבה.

מוקד האלימות עבר לרצועת עזה והתמקד בירי רקטות לעבר ישראל.

מלחמת האינתיפדה היתה יוצאת דופן כשהדילמה החלה ברמת ההנהגה, הרוב סבר כי ערפאת מניע את גלגלי הטרור והיו מעטים שסברו כי הוא עדיין חותר ל”שלום של אמיצים’.

דילמת הגדרת האוייב התעצמה מאד לגבי פעילי השטח ובמערכת הבטחון התלבטו לגבי הוראות הפתיחה האש, היחס לאנשי הבטחון הפלסטיני, התלבטויות שנמוגו לאחר לכידתה במאי 2002 של ספינת הנשק “קארין A”, שהובילה נשק רב לרשות הפלסטינית.

מעל כל האמור לעי”ל ריחפה עננה כבדה המלווה את החברה הישראלית עד עצם ימים אלווהיא סוגיית “צדקת הדרך”. האם אנו מנהלים מלחמה מוסרית, האם הוגן מצידנו להמשיך ולהתנגד לזכותם להגדרה עצמית, שאלות שיצרו בקיעים גסים במארג החברתי הישראלי.

מצרף שאלות אלה מציב את האינתיפאדה השנייה כאחת המערכות הקשות ביותר אתן התמודדה מדינת ישראל, הן במישור הצבאי והן האזרחי.

למרות הספקות והשאלה הקבועה האם אפשר לנצח את הטרור באמצעים צבאיים, צלחנו את האינתיפאדה השנייה שידה של ישראל על העליונה למרות המחיר הכבד והטרגי שהיא גרמה.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני שריר וקיים. למרות מתווה טראמפ והסכמי השלום עם האמירויות, נראה כי לא חלה כל התקדמות לפתרונו.

רק הנהגה מאוחדת ואמיצה מסוגלת לחלץ מו”מ שיתגבר על המכשולים והקשיים ויקדם אותנו ואת האזור למזרח תיכון חדש, עם חזון ותקווה!

כתבות נוספות
קודם
הבא
אולי יעניין אותך גם..