fbpx
בית » מגזין » הנשיא ה-46 של ארצות הברית: מי אתה, ג’ו ביידן? פרופיל

הנשיא ה-46 של ארצות הברית: מי אתה, ג’ו ביידן? פרופיל

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
הסקרים ניבאו לג’ו ביידן ניצחון גדול אבל המירוץ לנשיאות ארה”ב היה ארוך, מותח ובתחילת הספירה אפילו צמוד. רק בהתמודדות השלישית שלו לנשיאות, הצליח ביידן להדיח את הנשיא המכהן דונאלד טראמפ, ולהפוך לנשיא ה-46 של ארה”ב. אז מי אתה, ג’וזף רובינט “ג’ו” ביידן?

בקצרה

ג’ו ביידן נולד ב-1942, הוסמך כעו”ד ב-1969 והיה לסנאטור השישי הכי צעיר בהיסטוריה של ארה”ב. הוא כיהן בסנאט 36 שנים כנציג דלאוור, מטעם המפלגה הדמוקרטית, ודורג במקום הרביעי בהיסטוריה מבחינת שנות ותק בסנאט. הוא כיהן כחבר וכיו”ר ועדת החוץ של הסנאט וכיו”ר ועדת המשפט. בבחירות לנשיאות ארצות הברית שנערכו ב-1988 וב-2008, התמודד ביידן ללא הצלחה, למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית. 

ב-2008 נבחר על ידי ברק אובמה כעמיתו למירוץ לנשיאות ארצות הברית. לאחר נצחונו של אובמה, כיהן ביידן כסגנו במשך שמונה שנים, בין 2009-2017. כסגן הנשיא עסק בין היתר בטיפול במיתון הכלכלי ועזר לגיבוש המדיניות כלפי עיראק עד לנסיגת הכוחות האמריקאים ב-2011. יכולתו לנהל מו”מ עם הרפובליקנים בקונגרס סייעה לממשל הדמוקרטי להעביר חקיקות שונות, בהן “חוק הפיקוח על התקציב לשנת 2011” שפתר את משבר תקרת החוב של ארצות הברית. בסוף כהונתו השניה הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית. לאחר שסיים כהונה שנייה כסגן נשיא, הצטרף לסגל אוניברסיטת פנסילבניה. 

בנובמבר 2020, בתום מירוץ צמוד מול הנשיא הרפובליקני המכהן דונאלד טראמפ, ניצח ביידן ויכנס בקרוב לנעליו בבית הלבן. ביידן, שאמר על עצמו בעבר “אני ציוני … ציוני לא חייב להיות יהודי” ושבנו נשוי לאישה יהודיה, יוביל מעתה את המעצמה החשובה בעולם והמדינה הכי קרובה וידידותית למדינת ישראל. 

השכלה וכניסה לעולם הפוליטי

כבר בהיותו סטודנט, ב-1964, אמר לבת זוגו ניילה האנטר, לה נישא שנתיים לאחר מכן, כי בכוונתו להיות חבר סנאט ולאחר מכן להיות נשיא ארה”ב. ביידן, בעל תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה מאוניברסיטת דלאוור, ובוגר ביה”ס למשפטים של אוניברסיטת סירקיוז. ב-1968 קיבל תואר דוקטור למשפטים והחל לעסוק בעריכת דין כסניגור ציבורי. 

בעלי המשרד בו עבד צירף אותו לפורום של פעילים דמוקרטיים שניסו לבצע רפורמות במפלגה. הוא רץ מטעם המפלגה הדמוקרטית וניצח בהתמודדות לחברות במועצת מחוז ניו קאסל השמרני, דווקא עם מצע ליברלי שכלל תמיכה בדיור ציבורי באזור הפרוורים. גם בבחירות לסנאט של ארה”ב בדלאוור רץ ב-1972 כמועמד דמוקרטי כשאף אחד אחר לא רצה להתמודד – נגד מועמד שנתמך ע”י הנשיא ניקסון. למרות שכמעט לא היה לו כסף ושפיגר ביותר מ-30 אחוז מול יריבו, הוא נתן לאחותו לנהל את מסע הבחירות שלו שהתמקד בכמה סוגיות – נסיגה מווייטנאם, סביבה, זכויות אזרח, תחבורה ציבורית, מיסוי הוגן, וחוסר שביעות הרצון מהפוליטיקאים הקיימים. כשהצליח להתחבר ללב הבוחרים, הסקרים החלו להשתנות לטובתו עד שניצח. ביידן היה אז כבר איש משפחה, נשוי ואב לשלושה. 

שבועות ספורים לאחר הבחירות, נהרגו רעייתו ניילה ובתם נעמי בת השנה בתאונת דרכים. בניו של ביידן, בו והאנטר, נפצעו אך ניצלו מהתאונה. ביידן שקל להתפטר מתפקידו כסנאטור, תפקיד שאליו עוד לא הושבע, על-מנת לטפל בהם, אך שוכנע שלא לעשות כן על ידי מנהיג הרוב בסנאט. השבעתו לתפקיד ב-1973 זכתה לתשומת לב ארצית, כאשר ילדיו ששרדו את התאונה נכחו לצדו בטקס ההשבעה.

בגיל 30 (הגיל המינימלי הדרוש כדי לכהן בסנאט), הפך ביידן לסנטור השישי בצעירותו בהיסטוריה של ארצות הברית, ואחד מ-18 הסנאטורים היחידים שנכנסו לתפקידם לפני שהגיעו לגיל 31. הטרגדיה המשפחתית המשיכה לרדוף אותו והוא התקשה לעבוד, “הרגשתי שאלוהים עבד עלי בעיניים”, אמר. ביום השנה לתאונה, ה-18 בדצמבר הוא נוהג לקחת יום חופש. 

ב-1975 פגש בבליינד דייט שארגן אחיו, את ג’יל טרייסי ג’ייקובס, מורה ילידת פנסילבניה. עם הזוגיות החדשה, הוא גם שב לחיים וחזר להתעניין שוב בפוליטיקה. שנתיים לאחר מכן הם נישאים וב-1981 נולדה בתם המשותפת היחידה. בשנותיו הראשונות בסנאט התמקד ביידן בחקיקה בנושאי הגנת הצרכן וסוגיות סביבתיות. בנושאי חוץ התמקד בסוגיות של בקרה על יצור והפצה של כלי נשק ותמך בסנקציות כלכליות נגד ממשל האפרטהייד בדרום אפריקה – בניגוד לעמדת הממשל.

מועמדות לנשיאות 1988

ב-1987 הכריז על התמודדותו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה”ב לקראת הבחירות לנשיאות ב-1988, הוא שאף להפוך לנשיא הצעיר ביותר מאז ג’ון קנדי. בראשית מסע הבחירות, נחשב ביידן למועמד פוטנציאלי חזק והצליח לגייס יותר כסף למירוץ מכל מועמד אחר. ביידן עשה כמה שגיאות מהותיות במהלך הקמפיין, בין היתר הואשם בהעתקה של נאומים ואמר כמה הצהרות מוגזמות ולא מדויקות על הישגיו בלימודים, מה שגרם לפגיעה באמינותו. לאחר מכן החליט לפרוש מהמירוץ. 

חברות בוועדת המשפט וועדת החוץ של הסנאט

כחבר בוועדת המשפט של הסנאט היה מעורב בעיצוב חוקים פדרליים רבים העוסקים בפשיעה ואכיפה. הוא הוביל את הליכי החקיקה של “חוק בקרת פשעי אלימות ואכיפת החוק” משנת 1994, הידוע גם בשם “חוק הפשע של ביידן”, שכלל את האיסור הפדרלי על נשיאת נשק לחימה (AWB), שתוקפו פג ב-2004 לאחר תום תקופת שקיעה בת עשר שנים ואי-חידוש האיסור. החוק כלל גם את חוק האלימות נגד נשים (VAWA), אשר מכיל מגוון רחב של אמצעים למאבק באלימות במשפחה. פס”ד של בית המשפט העליון קבע כי הסעיף בחוק האלימות נגד נשים חורג מסמכות הקונגרס ולכן אינו חוקתי. הקונגרס אישרר מאז את החוק פעמיים וביידן אמר לגביו: “אני רואה בחוק האלימות נגד נשים את החקיקה החשובה ביותר שהובלתי במהלך 35 שנות כהונתי בסנאט”.

נוסף על חברותו בוועדת המשפט, היה ביידן חבר ותיק בוועדת החוץ של הסנאט של ארצות הברית. עמדותיו תאמו לרוב את הזרם המרכזי במפלגה הדמוקרטית, אך הוא שיתף פעולה גם עם סנאטורים רפובליקנים ונועד עם כ-150 מנהיגים מ-60 מדינות וארגונים בינלאומיים. ביידן גילה עניין מיוחד במלחמה ביוגוסלביה, הוא קיים פגישה מתוחה בת שלוש שעות עם מנהיג הסרבים סלובודן מילושביץ’, ולטענתו אמר לו “אני חושב שאתה פושע מלחמה ארור ואתה צריך להישפט ככזה”. ביידן תיאר את תפקידו בהשפעה על המדיניות כלפי הבלקן באמצע שנות התשעים כ”רגע הגאווה בחיי הציבוריים”. ב-1999, במהלך מלחמת קוסובו, צידד ביידן במסע ההפצצות של נאט”ו על סרביה ומונטנגרו. בשיתוף פעולה עם חברו ג’ון מקיין העביר את “החלטת קוסובו ביידן-מקיין”, שהפצירה בשיא קלינטון להשתמש בכל הכוח הדרוש לריסון הלחימה בבלקן, כולל עימות עם מילושביץ’ על התוקפנות הסרבית בקוסובו.

ב-1991 התנגד ליציאת הכוחות המזוינים של ארצות הברית למלחמת המפרץ, עם זאת, תמך במלחמת אפגניסטן ב-2001 ואמר כי “לא משנה במה זה כרוך, עלינו לעשות זאת”. לגבי מלחמת עיראק, הצהיר ביידן ב-2002 כי סדאם חוסיין מהווה איום על הביטחון הלאומי ואין ברירה אלא לחסל את האיום. באוקטובר 2002 הצביע ביידן בעד ההחלטה שהסמיכה את הנשיא להשתמש בכוח צבאי נגד עיראק והצדיקה את המלחמה. בהמשך הפך למבקר של המלחמה והגדיר את הצבעתו בעדה כ”טעות”. הוא התנגד להגדלת מספר החיילים האמריקאים בעיראק ב-2007, ותמך בחלוקת עיראק לאיחוד פדרלי של שלוש קבוצות אתניות.

התמודדות למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות 2008

ביידן שקל ריצה מחודשת לנשיאות ארצות הברית במספר הזדמנויות מאז כישלון מסע הבחירות ב-1988, אך רק ב-2007 הכריז על מועמדותו. במהלך מסע הבחירות אמר מספר התבטאויות שנויות במחלוקת שעוררו ביקורת ונתפסו כגזעניות, כולל על ברק אובמה. בשל כך התקשה לגייס תורמים, ובסופו של דבר החליט ביידן לפרוש. זמן קצר לאחר הפרישה, אמר לו ברק אובמה באופן פרטי כי הוא מעוניין למצוא לו מקום חשוב בממשל העתידי לכשיקום. תחילה ביידן דחה את הבקשה אך לאחר פגישה נוספת, הודיע ​​ברק אובמה באורח רשמי כי ביידן יהיה סגנו במידה ויזכה. “הניו יורק טיימס” דיווח כי האסטרטגיה שמאחורי הבחירה בביידן כסגן הנשיא שיקפה את הרצון של אובמה לאזן את היעדר הניסיון שלו בזירה הבינלאומית. ב-4 בנובמבר 2008 נבחר ברק אובמה לנשיא ארצות הברית, וביידן הפך לסגנו.

כהונה ראשונה כסגן נשיא ארה"ב

ב-20 בינואר 2009 מושבע ביידן לסגן נשיא ארצות הברית. הוא לוקח על עצמו תפקיד של מגשר במחלוקות בין אנשי הצוות של הנשיא. וממלא תפקיד מפתח בהשגת תמיכת הסנאט בחקיקה שממשל אובמה קידם. הוא התנגד לשליחת אלפי חיילים נוספים למלחמת אפגניסטן, אך עמדתו לא התקבלה בתחילה. מאוחר יותר, הגישה הספקנית של ביידן לגבי המלחמה קיבלה ביטוי משמעותי יותר בבית הלבן. ביידן ערך ביקורים בעיראק אחת לחודשיים, והפך לאחראי להעברת מסרים להנהגה העיראקית. כמו כן היה אחראי על יישום “חוק השיקום וההשקעה” שסיפק חבילת תמריצים לכלכלה האמריקאית ונועד לסייע בנטרול המיתון הכלכלי. 

ביידן היה פעיל מאוד בקמפיין הדמוקרטי לקראת בחירות אמצע הכהונה ב-2010, ושמר על אופטימיות לנגד תחזיות של הפסד צורב למפלגה הרפובליקנית. בעקבות ההישגים של הרפובליקניים בבחירות ועזיבתו של ראש סגל הבית הלבן, רם עמנואל, נהפכו יחסי העבר של ביידן עם הרפובליקנים בקונגרס למשמעותיים.

כהונה שנייה כסגן נשיא ארה"ב

בספטמבר 2012 הופך ביידן למועמד הרשמי לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית. באוקטובר 2012 נערך העימות היחיד בין המועמדים לתפקיד סגן הנשיא. רוב הסקרים שנערכו לאחר העימות הראו כי ביידן הצליח להאט את המומנטום שצבר הקמפיין של רומני בעימות הבחירות שקדם לו. 

בינואר 2013, ארבע שנים בדיוק לאחר השבעתם הראשונה, הושבעו אובמה וביידן לתפקידיהם כנשיא וכסגן הנשיא. באותה שנה אושרר “חוק האלימות נגד נשים” של ביידן, האישור הוביל לעשייה נוספת עבור נשים, ונשים נפגעות תקיפה מינית בפרט. 

ב-2017 העניק אובמה לביידן את מדליית החירות הנשיאותית, בהפתעה, במהלך מסיבת עיתונאים בבית הלבן. אובמה אמר שהמדליה מוענקת לו על “האמונה באמריקאים, אהבת הארץ ושירות ארוך שנים שייחקק לדורות”.

במרבית תקופת כהונתו השנייה, מסר ביידן כי הוא שוקל התמודדות למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016. משפחתו, חבריו ותורמים פוליטיים החלו לעודד אותו להודיע על הצטרפותו למירוץ על רקע הצניחה בסקרים של הילרי קלינטון, שנבעה בין היתר מ”פרשת המיילים” והאחוז הגבוה בציבור האמריקאי שחשב כי היא אינה אמינה.

באוקטובר 2015 על דוכן נואמים בגן הוורדים של הבית הלבן הודיע ביידן על החלטתו שלא להצטרף למירוץ הנשיאותי. הסיבה המרכזית להחלטתו הייתה אבדן בנו שנפטר באותו זמן ממחלת הסרטן. ביוני 2016 הכריז אובמה על תמיכתו בהילרי קלינטון, ביידן הצטרף אליו באותו יום. לאחר תמיכתו הגלויה בקלינטון, הציג ביידן בפומבי את חילוקי הדעות שלו עם המדיניות של דונלד טראמפ, ואמר כי מצביעים “מוסריים וממוקדים” לא יצביעו לטראמפ.

ב-2017 הצטרף ביידן לסגל אוניברסיטת פנסילבניה כפרופסור למדיניות חוץ, דיפלומטיה וביטחון לאומי, והוביל את מרכז פן ביידן לדיפלומטיה ולמעורבות גלובלית. כשנשאל מה ברצונו לייעץ לנשיא דונלד טראמפ, אמר כי על הנשיא “להתבגר ולחדול מלצייץ” בטוויטר על מנת שיוכל להתמקד במשרתו. בריאיון ל-CBS ביקר את העובדה שממשל טראמפ מקורב למנהיגים דיקטטורים בסעודיה, צפון קוריאה, הפיליפינים ורוסיה.

ב-25 באפריל 2019 פרסם סרטון בו הודיע באורח רשמי על כוונתו להתמודד בבחירות לנשיאות. באפריל 2020 הודיע יריבו בבחירות המקדימות, ברני סנדרס, על פרישתו מהמירוץ וכתוצאה מכך, נעשה ביידן המועמד המוביל של המפלגה הדמוקרטית. ב-13 באפריל זכה ביידן לתמיכתו הרשמית של סנדרס, למחרת גם של הנשיא לשעבר ברק אובמה, ובהמשך של אל גור, יו”ר בית הנבחרים ננסי פלוסי, ושל מזכירת המדינה והמועמדת לנשיאות ב-2016 הילארי קלינטון. בפריימריז זכה ביידן בלמעלה מ-73% מקולות הבוחרים. באוגוסט 2020 זכה במועמדות המפלגה הדמוקרטית באופן רשמי. 

המירוץ לנשיאות 2020

בנובמבר 2020 נבחר ביידן במירוץ לנשיאות, כשהוא מביס את הנשיא המכהן דונלד טראמפ. תרחיש שלא קרה מאז ג’ורג’ בוש האב ב-1992. הוא סגן הנשיא השני בהיסטוריה שנבחר בהמשך לנשיא, ויהיה הנשיא המבוגר ביותר בעת השבעתו. טקס ההשבעה שלו יתקיים ב-21 בינואר 2021. ביידן יהיה הנשיא ה-46 של ארצות הברית. 

עמדותיו של ג'ו ביידן בנוגע ליהודים, ציונות ומדינת ישראל

ביידן נמנה עם האגף הפרו-ישראלי במפלגה הדמוקרטית, רואה בה בעלת ברית אסטרטגית חשובה במזרח התיכון והביע את עמדתו בדבר זכותה של ישראל להגן על עצמה. לערוץ טלוויזיה יהודי אמריקאי אמר – “אני ציוני … ציוני לא חייב להיות יהודי”, וסיפר על אשת בנו, יהודייה שומרת מצוות ועל פגישותיו עם גולדה מאיר כסנאטור צעיר. היו מי שביקרו את אמירתו כי “ארצות הברית צריכה לגלות מדיניות מאוזנת יותר במזרח התיכון”. אך הג’רוזלם פוסט טוען שלביידן היסטוריית הצבעות טובה מאוד עבור ישראל, למרות התנגדותו לבנייה ביו”ש. 

התבטאויות שונות של ג’ו ביידן על ישראל: “במשך 35 שנים מהקריירה שלי עסקתי בנושאים הקשורים לישראל. התמיכה שלי בישראל מתחילה בבטן, הולכת אל הלב שלי ומסתיימת בראשי”, כמו כן אמר כי “אף אחד בסנאט לא היה חבר טוב יותר לישראל מאשר ג’ו ביידן, לעולם לא הייתי חובר לאובמה אם לא הייתי בטוח לחלוטין שברק אובמה שותף לתשוקה שלי”.

על יחסי ישראל עם הפלסטינים אמר: “אין תחליף למשא ומתן ישיר, פנים אל פנים, שיוביל בסופו של דבר לשתי מדינות לשני עמים – מדינת ישראל היהודית ומדינת פלסטין העצמאית. זוהי הדרך היחידה להביא לידי גמר את המרדף בן עשרות השנים אחר ביטחון העם הישראלי, והדרך היחידה למימוש השאיפה הלגיטימית של הפלסטינים להגדרה עצמית”.

ב־30 באפריל 2020 הצהיר כי אם ייבחר לנשיאות, ישאיר את השגרירות האמריקאית בירושלים. ביידן אמנם מתח ביקורת על האופן בו ביצע הנשיא המכהן, דונלד טראמפ, את העברת השגרירות, אך הכריז כי לא יבטל את ההחלטה.

ג'ו ביידן: עוד כמה עובדות שכדאי לדעת

ברוב שנות ילדותו עד שנות העשרים סבל מגמגום, עליו התגבר אחרי שבילה שעות בציטוט שירה מול המראה.

שתיית אלכוהול מרובה של כמה מבני משפחתו גרמה לו להתנזר משתייה באופן מוחלט. 

בשל מחלת אסטמה, הוא סווג כבלתי מתאים לשירות בצבא ולכן לא גויס למלחמת ויאטנאם. 

ביידן נחשב לבעל ‘לשון משוחררת’, ובמהלך הקמפיינים שלו היו לו לא מעט פליטות פה.

ביידן היה שותף בדיונים במועצה לביטחון לאומי לקראת מבצע חיסולו של אוסמה בין לאדן

שם הקוד שהוענק לביידן ע”י השירות החשאי של ארצות הברית היה “קלטי”, בשל שורשיו האיריים

בנו הבכור, בו, שירת כשופט צבאי בעיראק אך נפטר בשנת 2015 ממחלת סרטן המוח. בנו הצעיר האנטר, עובד כעו”ד בוושינגטון

במהלך הקמפיין לנשיאות, טענו מספר נשים על התנהגות לא ראויה שלו, ואף תקיפה מינית מצדו. המתלוננת הראשונה הייתה פעילה ומועמדת למשרת מושל במפלגה הדמוקרטית שטענה שבמהלך הקמפיין שלה ב-2014, ביידן הניח ידיים על כתפיה ונישק את ראשה. בחודש לאחר מכן שש נשים טענו שביידן נגע בהן באופן לא ראוי. ביידן הכחיש את הטענות

עמדותיו הפרגמטיות בנושא הפלות גרמו לכך שגורמים שמרניים סירבו לאפשר לו להיכנס למוסדות דת ובתי ספר במדינה

כשהיה סנאטור נחשב לאדם עם שווי הון אישי צנוע מאוד, ודורג באופן קבוע כאחד החברים הכי פחות עשירים בסנאט. בשלב מוקדם בקריירה הוא הבין שנבחרי ציבור שאינם עשירים נתונים להצעות כלכליות ולתרומות כספיות בתמורה לתמיכה במדיניות, ולכן תמך ברפורמה בחוקי מימון הבחירות.

נהג לנסוע לקפיטול ברכבת והיה מחובר לעובדי תאגיד הרכבות הלאומי’ אמטרק” – עד כדי כך שקיבל את הכינוי “אמטרק ג’ו”. תחנת הרכבת בווילמינגטון נקראת על שמו, לכבוד 7,000 הנסיעות שעשה מהתחנה. 

כתבות נוספות
קודם
הבא
אולי יעניין אותך גם..