fbpx
בית » מגזין » לאלפי צעירים חסרי עורף משפחתי אין איש בעולם. למה גם המדינה מפנה להם עורף?

לאלפי צעירים חסרי עורף משפחתי אין איש בעולם. למה גם המדינה מפנה להם עורף?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
אלפי צעירים בישראל מוגדרים כ”חסרי עורף משפחתי”. ללא תמיכה משפחתית או כלכלית, הם נופלים בין הכיסאות, בעיקר אם הגיעו לגיל 18. הצעת החוק שהגישה ח”כ קארין אלהרר (יש עתיד – תל”ם) נועדה לסייע להם

אוכלוסיית הצעירים חסרי העורף המשפחתי מונה על פי הערכות בין 1300 ל-2600 צעירים. בכל שנה מצטרפים אליהם כ-300 צעירים נוספים. אלו צעירים שגדלו על רקע מורכב של קשיים אישיים ומשפחתיים, לרוב בפנימיות ומשפחות אומנה. חלקם ננטשו או התייתמו וחלקם הוצאו מבתיהם ע”י משרד הרווחה מכיוון שהמשך השהות שם עלולה הייתה לסכן אותם. בנוסף, יש צעירים שעוזבים את בתיהם לקראת גיל 18, ובהיעדר מסגרת מתאימה, הם מצליחים למצוא פתרונות דיור זמניים בלבד, או גרים ברחוב. 

הבעיה אצל אותם צעירים מחריפה פעמים רבות דווקא כאשר הם מגיעים לגיל 18. אז המדינה מפסיקה את התמיכה בהם והם נאלצים לצאת לדרך עצמאית ללא הכוונה אישית, קורת גג או תמיכה כלכלית. חלקם מוצאים מענה חלקי לצורכיהם באמצעות עמותות וארגונים חברתיים, אך רובם נמצאים בסיכון אמיתי. צוות עבודה בין מגזרי קבע כי צעירים בסיכון, חסרי קורת גג וחסרי עורף משפחתי מהווים קבוצת אוכלוסיה פגיעה במיוחד, שניתן לנבא כי יתקשו במיוחד במשימות החיים התואמות לגילם. כתוצאה מכך נגרם להם נזק ישיר והם עלולים להפוך לדור נוסף של מצוקה ועוני.

לכל צעיר חסר עורף משפחתי יש שם, ולרוב גם סיפור חיים מטלטל

נ’, בת 21, הוצאה מהבית בצו בית משפט כשהיתה בת 5 יחד עם שבעת אחיה כי הוריה לא יכלו לעמוד כלכלית בגידולם. בגיל 18 כשהגיעה לבגרות אחרי 13 שנים של חיים וחינוך במסגרת פנימיה, היא נאלצה לעזוב. האופציות שהונחו בפניה היו לחזור אל אותו הבית ממנו הוצאה ע”י בית המשפט כילדה, או למצוא פתרונות בעצמה. “מה ילדה בת 18 יכולה לעשות במצב הזה?” היא שואלת. נ’, כיום סטודנטית במקצוע ריאלי ניצחה כנגד כל הסיכויים את מציאות החיים אליה נולדה “לי היה מזל כי הצלחתי להסתדר במשך שנתיים ולגור אצל חברים, אבל מה אמורים לעשות ילדים אחרים בני 18 שאין להם את האופציה הזו?”. זו בדיוק הבעיה ממנה סובלים רוב הצעירים חסרי העורף המשפחתי.

גם י’ בת 25, היא צעירה חסרת עורף משפחתי. היא גדלה בבית אלים אבל מעולם לא דווחה לרווחה. בגיל 20 עזבה את הבית וחיפשה סיוע, אך התאכזבה לגלות שכאשר פנתה לרווחה – היא אינה זכאית. במשך שנתיים גרה בבתים של חברים, כל הזמן הזה ממתינה למיטה בדיורית של עמותת “אותות”. “אני סוחבת איתי צלקות רבות מ-17 שנים של התעללות קשה. לפני 5 שנים ניגשתי לביטוח הלאומי, לרווחה, לכל גורם ממשלתי וביקשתי עזרה. בביטוח הלאומי אמרו שאין להם איך לעזור. ברווחה אמרו שבגלל שאני מעל גיל 18 ולא דיווחו עליי כשהייתי קטינה הם לא יכולים לעזור, מעבר לסיוע באיתור מלגת לימודים. אין לי איפה לישון, אני שבורה נפשית וזה מה שהציעו. אם לא הייתה הדיורית, לא יודעת איפה הייתי היום. נחשפתי לעוד המון צעירות שנמצאות במצב שלי ואפילו יותר גרוע. כשראיתי שאין מענה ועזרה מהמדינה הטראומות מהעבר השתלטו על התפקוד שלי. קיבלתי אחוזי נכות על פוסט טראומה וכרגע אני מתקיימת על הקיצבה בלבד. אני יודעת שיום יבוא ויהיו לי כלים לחיות לצד הטראומה. אני נתונה לחסדי המערכת והתקציב של המערכת בזמן שכל החברים שלי מתקדמים ואני נשארתי במקום. אם היתה עזרה אמיתית מהממשלה בתהליך היה הרבה יותר פשוט. היה לי גב להישען עליו. הייתי יכולה לנשום, כי יש מי שידאג לי”.

חקיקה בנושא צעירים חסרי עורף משפחתי  - בארץ ובעולם

נכון להיום אין בישראל חוק המחייב את המדינה לתת סיוע לצעירים חסרי עורף משפחתי. במדינות אחרות אמצו תשתית חקיקתית, המחייבת מתן תמיכה כלכלית לצד שירותים לצעירים חסרי עורף משפחתי. בארה”ב קיימת חקיקה פדראלית החל משנת 1986. החקיקה חלה על כל אחת ממדינות ארה”ב, ומגדירה תמיכה כלכלית ודאגה לצורכי צעירים בוגרי מסגרות השמה מעל גיל 18. בחקיקה מ-1999 הוגדל באופן משמעותי המימון הממשלתי וחובותיה כלפי הצעירים. המדינות נדרשות להקצות תקציבים לטובת השלמת לימודים, הכשרה מקצועית, הפניה לתעסוקה, רפואה מונעת, דיור, ייעוץ פסיכולוגי ועוד. גם בבריטניה חובות ואחריות המדינה כלפי צעירים חסרי עורף משפחתי מעוגנות בחקיקה. החוק מחייב רשויות מקומיות להכין צעירים לעזיבת הטיפול החוץ ביתי ולסייע להם לאחר העזיבה, לרבות בתחומי התמיכה והייעוץ, הדיור, ההשכלה והכלכלה. 

בשנת 2003 הגישה הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה (ועדת רוטלוי) דוח מיוחד בנושא. הוועדה המליצה להסדיר את אחריות המדינה וחובותיה כלפי הצעירים בחקיקה. בכנסת ה-20, ובכנסת הנוכחית הגישה חברת הכנסת קארין אלהרר (יש עתיד – תל”ם) הצעת חוק לסיוע לצעירים עורף משפחתי. ההצעה נוסחה בקליניקה לשינוי חברתי במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, עמותת “מקום” וצעירים חסרי עורף משפחתי. 

מטרת הצעת החוק היא לאפשר לצעירים חסרי העורף המשפחתי להשתלב בקהילה ולחיות חיים של שוויון ועצמאות, באמצעות קביעת סל שירותים דינמי וגמיש, אשר יותאם לכל צעיר – לפי צרכיו, ולפי השלב בו הוא נמצא. ההכנה לקראת היציאה לקהילה תחל טרם עזיבתו את המסגרת החוץ ביתית. הפנימייה, או העמותה האחראית על האומנה, תכין עבור כל צעיר תכנית מעבר אישית, אשר תיתן לו כלים ליציאה מהמסגרת, לרבות הקניית כישורי חיים בסיסיים, לרבות מידע על זכויות וחובות. לקראת עזיבת המסגרת, הצעיר יהיה זכאי לפנות לוועדה מקצועית שיחד עמו תקבע תכנית שילוב אישית, המותאמת לצרכיו. התכנית תורכב מפריטים המנויים בתוספת לחוק, והיא עשויה לכלול ליווי וחונכות, סיוע בדיור, סיוע בהשלמת השכלה ורכישת השכלה גבוהה, סיוע בשילוב בשוק העבודה וכן סיוע חירום לרכישת מזון וביגוד. בכל אחד מהתחומים, מציע הסל מגוון של מענים, בהתאם לצורכי הצעיר.

ח”כ קארין אלהרר (יש עתיד – תל”ם) אמרה על דוכן הנואמים בכנסת, עם הגשת ההצעה: “מטרת הצעת החוק שלי ליצירת סל תמיכה בצעירים וצעירות חסרי עורף משפחתי היא לתמוך במי שאין להם משפחה להשען עליה. אלו שהוצאו מבית ההורים כשהיו ילדים, קיבלו שירותים מהמדינה עד גיל 18 מהמדינה ואז בבת אחת פשוט נותרו ללא כל מענה לצרכים שלהם. שמוצאים עצמם לבד עם הצורך לדאוג לדיור, מזון, השכלה ותעסוקה כי אין מי שידאג להם ואין אפילו מי שיכוון אותם מה לעשות. אלו שנפגעו הכי הרבה בתקופת הקורונה כי לא היה להם בית לחזור אליו כשנפגעה ההכנסה (שהרי כל העבודות הזמניות שעבדו בהן – מלצרות, ברמנים ועוד – אינן אופציונלית בתקופת הקורונה). עליתי וביקשתי מחברי הכנסת לחשוב על הילדים שלהם כשהם מצביעים, להעניק לצעירים האלו קמצוץ מכל מה שהם נותנים לילדים שלהם”. לאחר סיום נאומה עלה משולם נהרי, סגן שר הרווחה לדבר, למרות שהכיר את מצוקת הצעירים, והבין כמה הסיוע הכרחי, ביקש ומחברי הקואליציה להצביע נגד הצעת החוק”. 

הצעת החוק נדחתה במליאת הכנסת ברוב של 45 מול 40 ואיתה התקווה לסייע לאלפי צעירים וצעירות חסרי עורף משפחתי למצוא מקום לישון בו, לרכוש מקצוע, להשתלב בחברה ולבנות לעצמם חיים. ח”כ אלהרר: “אמשיך לפעול למענם, לא אתן להצבעה הזו להרפות את ידי. להפך, לאחר שהממשלה חשפה בהצבעתה כמה לא אכפת לה – זה רק חידד לי את הצורך. אני לא ארפה עד שאצליח”.

גם "חיילים בודדים" הם צעירים חסרי עורף משפחתי 

כמחצית מהחיילים הבודדים המשרתים בצה”ל הם לא עולים חדשים. הם ישראלים ללא משפחה להישען עליה. מ’ בן 27, לדוגמא, הוצא מהבית בגיל 5 אל פנימיה יחד עם אחותו, שהיתה לו לבית הראשון. בגיל 18 התגייס לשירות קרבי מלא כחייל בודד ללא עורף משפחתי. השירות הצבאי העניק לו זכאות לדירה לחיילים בודדים למשך שלוש שנות השירות, אך כשהוא השתחרר מהצבא אחרי שלוש שנים בהן הגן על המדינה, הוא נאלץ לעזוב את הדירה ומצא עצמו ללא פתרון מגורים. מהר מאוד מצא עצמו מ’, הלוחם המשוחרר, בצלילה חופשית למציאות קשה של חיים ברחוב. רק אחרי תקופה ארוכה של חיים ברחוב הצליח מ’ להתקבל לתכנית הכשרה של אחת העמותות שהכשירה אותו כטבח ונתנה לו מקצוע ועתיד. היום מ’ נשוי וכבר אבא בעצמו לילד קטן, מעניק לו את כל הסיכויים שלא היו לו כילד. 

בשבוע שעבר ערכה ח”כ קארין אלהרר (יש עתיד – תל”ם) פגישת זום עם שרית דרורי וליאורה רובינשטיין מהמרכז לסיוע לחיילים בודדים ע”ש מייקל לוין ז”ל. שרית וליאורה סיפרו על הפעילות במרכז: הדירות שעומדות לטובת החיילים, המשפחות שמתנדבות לבשל להם ארוחות שבת, אנשי המקצוע שנותנים לחיילים ייעוץ משפטי או טיפולים בהתנדבות וגם על האתגרים העומדים בפני החיילים הבודדים. הסיוע המופחת בשכר הדירה לו זוכים החיילים הבודדים המנותקים ממשפחתם, הבעיות היחודיות העומדות בפניהם והבורות הכלכליים והנפשיים אליהם נקלעו במשבר הקורונה כשמקומות העבודה שלהם סגורים, החובות גדלים ותחושת הבדידות שמחריפה את הכל. 

קארין סיפרה להן כי על דוכן הכנסת סיפרה לנוכחים במליאה את סיפורו של מ’ “הוא אמר לי – הייתי תלוי בין שמים וארץ. מהר מאוד מצאתי את עצמי ברחוב”. “אסור לנו להפקיר ככה את מי ששמר עלינו, אסור שמי שנתן שנים מהחיים שלו כדי לתת לנו לישון בשקט, ימצא את עצמו ברחוב כשהוא משתחרר, רק כי הוא לא בקשר עם הוריו. מבחינתי המאבק עבור צעירים וצעירות חסרי עורף משפחתי הוא מאבק מתמשך, והפגישה היום היא רק צעד נוסף בדרך ליצירת מעטפת תמיכה של המדינה בהם”.

כתבות נוספות
קודם
הבא
אולי יעניין אותך גם..