fbpx
בית » מגזין » למה כדאי לכם לדעת מאיפה הגיעו הפירות והירקות שאתם אוכלים

למה כדאי לכם לדעת מאיפה הגיעו הפירות והירקות שאתם אוכלים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
תתארו לכם שכשתגיעו בעתיד למחלקת הירקות והפירות בסופרמרקט השכונתי או כשתלכו לסיבוב בשוק, תוכלו לדעת, לפי סימון מיוחד, מהיכן הגיע כל פרי או ירק. האם מדובר בתוצרת מקומית – ישראלית או בייבוא ואפילו מאיזו מדינה ספציפית

כיום, אין חקיקה המחייבת יבואן, יצרן, או משווק במסירת המידע החיוני, מהי ארץ המקור של תוצרת חקלאית לא ארוזה הנמכרת בתפזורת, לציבור הצרכנים. וכך, מוצרי מזון רבים כמו פירות, ירקות, דגים, נקניקים, עופות, ובשר נמכרים ללא כל סימון אודות ארץ המקור שלהם, במעדניות, ברשתות השיווק ובמרכולים.

הצעת חוק חדשה של חברי הכנסת רם בן ברק, ע’דיר כמאל מריח ובועז טופורובסקי מיש עתיד – תל”ם באה לשנות את המצב. ביום ראשון ה-11 באוקטובר צפויה ועדת השרים לדון בהצעת החוק שמטרתה לחייב זאת. 

למה חשוב בכלל לסמן את ארץ המקור של ירקות ופירות? הסיבות רבות. 

הסיבה הראשונה – פטריוטיות. רובנו מצהירים כי אנו מעדיפים לקנות מוצרים שיוצרו בארץ – מוצרים “כחול לבן”. בין היתר כדי לחזק את הכלכלה ולתמוך בחקלאים שלנו ומתוך מודעות לחשיבות השמירה על הייצור המקומי. ללא סימון מדינת המקור, ממש על גבי הפירות והירקות, מאוד קשה לקבל את המידע הזה באופן ברור.

ח”כ רם בן ברק מיוזמי הצעת החוק: “חקלאות ישראלית היא ביטחון תזונתי, היא הגאווה הלאומית של מדינת ישראל ולכן עלינו לתמוך בה בכל עת ובעיקר בתקופות בהן אנו זקוקים לה יותר מכל. הקורונה הפתיעה את כל העולם אך הביטחון התזונתי שלנו נשמר בעקבות משפחות רבות ודורות רבים שדואגים לייצור ישראלי של מזון שבסופו של דבר מגיע לרשתות”.

בנוסף לרצון לרכוש מוצרים “כחול לבן”, יש סיבות נוספות מדוע כדאי לוועדת השרים לאמץ את ההצעה ולסמן את מדינת המקור על תוצרת טרייה, בדומה למדינות רבות בעולם. 

איכות וטריות – תוצרת חקלאית היא תוצרת טרייה שמאופיינת בחיי מדף קצרים. פרק הזמן שחולף בין, נניח, המועד בו נקטף תפוח או אפרסק ועד המועד בו יגיע אל שולחננו הוא משמעותי. למוצר שנקטף במדינה אחרת, יקחו ימים ארוכים עד שיגיע אלינו ולכן באופן טבעי הוא פחות טרי ובמקרים רבים פחות טעים.

סיבות אקולוגיות – רכישה של תוצרת מקומית חוסכת שינוע של פירות וירקות מצד אחד של העולם לצדו האחר רק בשביל לאכול פרי או ירק כל השנה, כלומר לא בעונה האמיתית הקיימת אצלנו באותו רגע. המחיר האקולוגי של שינוע כמויות אדירות של מזון ברחבי העולם הוא אדיר.

סיבות צרכניות – ככלל, חובת הסימון היא תוצאה של דרישות צרכנים והיא נשענת על העיקרון הבסיסי של זכות הציבור לדעת. מחקרים מגלים שעבור צרכנים רבים הרצון לסימון מוצרים נובע מהרצון לדעת את מקור המזונות שהם צורכים. בעידן בו הכוח טמון בידי הצרכנים, הדרישה הזו הגיעה כעת גם אל מקבלי ההחלטות.

ח”כ בן ברק: “כשצרכן אינו יודע האם העגבנייה היא מישראל או מטורקיה, הוא אינו מצליח לזהות האם המוצר נקנה ממדינה אחרת או שחקלאי ישראל עמלו עליו. זוהי זכותנו לדעת זאת”. 

סיבות חברתיות – הגברת המודעות בעולם בכלל זה גם בישראל למדיניות סחר הוגן. כלומר הקפדה על רכישת מוצרים ממגדלים שמעסיקים את עובדיהם בתנאי העסקה הוגנים, ושומרים על זכויותיהם ותנאי העבודה שלהם. לא בכל המדינות מקפידים על תנאים אלה.

סיבות בריאותיות – במדינות מסוימות תנאי הייצור, הקטיף, האריזה והמשלוח הם ברמה נמוכה. צרכנים אינם מעוניינים לרכוש תוצרת שגדלה או נארזה בתנאי היגיינה נמוכים ומכאן חשיבות הסימון. לדוגמא, עופות שגדלו בתנאים סניטרים ירודים עלולים להוות סכנה בריאותית לבני אדם בגלל חיידק הסלמונלה.

בנוסף, הסטנדרטים בנוגע לשימוש בחומרי הדברה משתנים ממדינה למדינה. בחלק מהמדינות לא אימצו מגבלות בנושא זה. למזון המרוסס בחומרים מזיקים שאינם מתפרקים, יש, על פי מחקרים, קשר לאלרגיות, פרקינסון, הפרעות קשב ואוטיזם.

במדינות רבות בעולם ישנה חקיקה המחייבת את סימון ארץ המקור, בכלל זה של תוצרת חקלאית. המדינות המובילות בנושא זה הן ארה”ב, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ו-8 מדינות נוספות באיחוד האירופי. 

בארה”ב – חובת הסימון החלה כבר ב-2005 על מוצרי דגים, וכיום היא חלה על כל מוצרי המזון, וכל קמעונאי המזון מחויבות לה על פי חוק. החריג היחיד הינו בשר בקר, בשל הפרה לכאורה של חוקי סחר עם קנדה ומקסיקו. עם זאת, בשר אמריקאי מסומן ככזה. הסימון חייב להיות ממוקם במקום ברור על גבי המוצר עצמו. הצרכנים בארה”ב בעלי רמת מודעות גבוהה, עד כדי כך שיש דרישה כיום להרחיב את החוק כדי שיכלול בתוכו חובת סימון גם במסעדות, בתי קפה, ואף על אריזות של ירקות חתוכים לסלט הנמכרים במרכולים. 

בקנדה – בדומה לארה”ב, חלה חובת סימון בחוק בטיחות המזון. התקנות מחייבות לסמן באופן ברור את מדינת המקור בו גדלה התוצרת. 

באירופה – הדגש הוא על הבטחת זכות הצרכנים למידע אודות המזון אותו הם צורכים. האיחוד האירופי תומך בחובת סימון ארץ מקור בתוצרת חקלאית ואימץ הוראה ספציפית בנושא. מועצת האיחוד האירופי העבירה החלטה רכה יותר, שנובעת מקשיי יישום ההחלטה והעלויות הכרוכות בכך, ולכן כיום הסימון הינו וולונטרי. עם זאת, 8 מדינות בתוך האיחוד הטילו חובת סימון על גבי המוצרים והן: איטליה, צרפת, ליטא, ספרד, פורטוגל, רומניה, יוון ופינלנד.

באוסטרליה וניו-זילנד – מרבית מוצרי המזון נדרשים לסימון ארץ המקור, בין אם הם נמכרים בחנויות, שווקים או אפילו באונליין.

בפתיח של הצעת החוק שתוגש לוועדה, נכתב: “מטרת הצעת החוק היא, בראש ובראשונה, להגן על הצרכנים ולספק להם תשתית ידע, כדי שיוכלו לקבל החלטה מושכלת, המבוססת על מידע מהימן ומדויק הפרוס בפניהם בבואם לבצע רכישה”

“סימון תוצרת חקלאית יעודד ספקים להתחרות על אטרקטיביות התוצרת, מחירה ואיכותה, ובכך יקדם מסחר הוגן ותחרות, בתנאי שקיפות מיטביים לצרכן”, הסימון יספק לצרכן מידע בסיסי קריטי “שיש בו כדי להעיד על טיב התוצרת החקלאית ואיכותה וכן יגביר את תחושת הביטחון של הצרכנים ויסייע להם להתאים את הרגלי הצריכה לערכים שלהם”. 

“לצרכן קיימת זכות בסיסית לדעת ולבחור מהיכן מגיע המזון אותו הוא ומשפחתו צורכים ולבצע תהליך קבלת החלטות מבוסס מידע, לגבי תוצרת ממקורות שונים, לפי ראות עיניו וסדר העדיפויות שלו”

“לאחרונה נשמעות קריאות להעדיף תוצרת חקלאית כחול לבן על תוצרת מיובאת. הקריאות נשמעות גם מהמגדלים אך בעיקר מהצרכנים. בפועל אנו מוצאים את עצמנו לעיתים רוכשים תוצרת ממדינות אחרות משום שאין לנו ידיעה מהיכן מגיעה התוצרת”. 

ח”כ בן ברק: “ההצעה שלנו מקדמת צריכה של חקלאות ישראלית. כל מי שיתנגד אליה יפעל משיקולים פוליטיים על חשבון טובת האזרחים”.

כתבות נוספות
קודם
הבא
אולי יעניין אותך גם..